דפי הנצחה

קרפובסקי נחום - 1895 - 1969

נחום בן סוניה ואהרון נולד ברוסטוב שברוסיה ב-1895.

עלה לארץ עם קבוצת חברים שקראו לעצמם "הפועל בדרך". דרך הרי הקווקז ניסו להבריח את הגבול שאך הניסיון לא צלח ועלה בקורבנות - חמישה מחבריהם נרצחו על ידי מורי הדרך. הם פנו לגבול לטביה ליטא ומשם, מצויידים בתעודות מזויפות של פליטים ליטאיים, עברו את ליטא והגיעו ארצה בשנת 1921.

נחום ורעיה הצטרפו לפלוגה של "חבורת העמק" שעבדה בבאר שבע בהקמת בית קברות הצבאי לחללי מלחמת העולם. באותה תקופה נולד תוליק (נפתלי) כבן ראשון למשפחה ולפלוגה. השמחה הייתה רבה, אך גם בעיות לא חסרו.

בשנת 1923 הצטרפה "חבורת העמק" לעין חרוד. נחום שובץ לעבוד בפלחה, בענף זה התמיד שנים רבות כשהוא מלווה את התפתחות הענף שעבר למיכון: מחריש בבהמות - לטרקטור, וממאלמת לקומביין. עם הטרייר נדד נחום בעבודות חוץ בכל משקי הצפון. נעדר מהבית ומהמשפחה לתקופות ארוכות, אך אחריות ומסירות לעבודה עמדו מעל לגעגועים לילדיו.

לאחר שנים רבות בפלחה עבר לעבוד כמחסנאי והתבלט במיוחד ביושרו הקיצוני חסר הגמישות והפשרות, כשהוא ממלא בדייקנות ובלי הגבלה של שעות עבודה, את תפקידו זה.

נחום עמד על דעותיו, גם אם היו קיצוניות ויוצאות דופן, מבלי להרתע מדעת הציבור, ונילחם עליהן באסיפות ובכל הזדמנות.

כותב הבן: על אבא עברו שתי תקופות קשות בחייו, האחת: עם מותה של אמא. סיבלה הרב של אמא וחוסר היכולת לעזור לה ברפואה בימים ההם, השפיעו קשה, ורק לאחר, עם התקשרותו לרבקה והולדת אהרון - התאושש. השנייה: תקופת הפילוג אשר פגעה בו עמוקות באבא שלא ידע פשרות.

בשנים האחרונות הפך שוב חדרו לפינה חמה ונעימה לבניו ולנכדיו. מדי ערב שבת וחג המה חדרו בני משפחה. הסבא היה עורך שולחן מכל טוב במו ידיו ולא נתן לאף אחד לעזור לו. ביתו היה תמיד נקי ומסודר, הגינה מטופחת ומלאת פרחים ופירות שחלקם לכולנו בשמחת יצירה.

בפורים קיבל התקפף לב ראשון ובמצב קשה הובלנוהו לבית החולים, לאחר חודש חזר והחלים בבית. היה מאושר לחזור שוב לעבודתו. לאחר מספר חודשים נתקף שנית, והפעם לא עמד לבו במאמץ ולא יסף...

כותבת הבת: אבא אהב מאד לרכב והחליט ללמדנו גם כן רכיבה. למרות שהייתי קטנה מאד - חשב אבא שאני כבר יודעת לרכב, והשאיר אותי יחידה על הסוסה. הסוסה שריח האורווה הגיע אליה, החלה בדהרה. אבא לא הצליח להשיגה ואני לא יכולתי לעצרה. הועפתי מהסוסה ובהחזיקי במושכות נגררתי עשרות מטרים על האדמה ונפגעתי בכל גופי. אמר אבא: בינתיים, גמרנו עם הרכיבה. אולם כאשר הבראתי החליט אבא שעלי בכל זאת ללמוד לרכב, וכך המשכנו יום יום בשעות אחר הצהרים.

קרן אור היו נכדיו, שחיכה ושמח לכל ביקור ופגישה איתם. הוא זכר כל יום הולדת, והמתנה, בצרוף פרחים ופירות מגינתו, מוכנה תמיד. נזכור אותךך אבא, כאדם זקוף קומה וגאה בדרכך.

וחבר מוסיף: פשטות, מסירות ויושר נתגלמו אצל נחום בצורה בולטת, האופיינית לו במיוחד. דאגתו הראשונה הייתה נתונה לביסוסו הכלכלי של המשק, ומשום כך חרד לגבי חידוש ארגוני חברתי, פן יגרום להוצאות בלתי מוצדקות. נחום נהג להשתתף באופן פעיל באסיפות הכלליות, בהן לחם ללא לאות למען גישה משקית, אחראית ושקולה. נימוקיו היו מלאי הגיון ברזל, עקביים עד הסוף. כאשר תיאר את סכנות הכרוכות בקבלת הצעות שהוא התנגד להן, ידע לעשות זאת בצורה ציורית, שהחברים הקשיבו לו ברצון, גם אם לא הסכימו עמו.

היה בו בנחום, ביטוי של הטוב, המסור והישר ששימש כסמל.

יהי זכרו ברוך