דפי הנצחה

ליפשיץ עימנואל - 1916 - 1998

עמנואל ליפשיץ בן זלמן ורחל נולד באוגוסט 1916 בבן שמן. אביו זלמן נקרא לעזרה לעין חרוד ורחל האם עם שני ילדיהם עברו לרחובות. בהיותו בן 6 הגיע עם אמו ואחותו לעין חרוד למעין, והמשפחה התאחדה. ילדותו עברה עליו ליד המעיין.

עמנואל היה איש טבע ואהבת הארץ הייתה בדמו. מורו ורבו היה משה כרמי וממנו למד רבות והיה ממשיכי דרכו.

בגיל 18 סיים את בית הספר במחזור ג'.

מבני מחזורו נזכיר את רינה שץ, מרדכי לבנה וחנה ליפשיץ וכן משה טבנקין ז"ל.

בשנים 1936 - 1937 התגייס לנוטרות. השתתף בעליית "חומה ומגדל" בניר דוד, שדה נחום וטירת צבי.

בט"ו בשבט 1939 נשא לאישה את דבורהל'ה ובמשך השנים נולדו להם חמישה בנים.

באוקטובר 1940 התגייס לבריגדה העברית ושירת בצבא הבריטי כ-3 שנים עד ששבר את רגלו במהלך משחק כדורגל בבסיס.

לאחר שהות ארוכה בבית חולים חזר למשק אך סבל מכאבים עזים ברגל עד יומו האחרון.

העצמות לא התאחו כראוי וגם הניתוחים הרבים לא הואילו, אך עמנואל לא ויתר, המשיך לעבוד ולתרום למשק ולחברה. מילא תפקידים רבים ומגוונים. מבין תפקידיו הרבים נזכיר את היותו מרכז ועדת חינוך, מרכז משק, מקים את גינת בית הספר, ואחר כך את פינת החי בבית הספר על שם משה כרמי.

ב-1960 ממלא את תפקיד מזכיר המשק.

שנים רבות עבד בגן עצי פרי והיה מבין נוטעי החרובים על גבעת קומי.

במשך שנים רבות עסק עמנואל בתחביבים שונים בהן מטאורולוגיה, הדרכת טיולים ברחבי הארץ ועבודה בפינת החי שראה בה חשיבות רבה בחינוך הילדים והנוער.

ב-1962 נוחת אסון על המשפחה.

עודד בנו נהרג בתאונת דרכים בעת שירותו הצבאי. עמנואל ודבורהל'ה ממשיכים על אף האסון לשמור על אחדות המשפחה ולתרום מכוחם וממרצם למשק.

ב-1968 הוחלט על עקירת הכרם וגן עצי פרי כיוון שלא היו רווחיים ועמנואל עובר ללמד חקלאות בבית הספר ומקים גינה לתפארת בה עבדו ילדי בית הספר היסודי.

ב-1977 הופסקו לימודי החקלאות בבית הספר והוא ניכנס לעבוד בבית שטורמן. עמנואל אהב את עבודתו זו ותרם מכישוריו. בבית שטורמן עבד עד 1989 ואז חזר לעבוד בספרית המשק בעיקר בתיקון כריכות של ספרים.

כאשר נפתח בית הקברות החדש בעין חרוד איחוד לקח על עצמו עמנואל את האחריות הן על בית הקברות והן על נושא הקבורה עצמה. שנים רבות עסק בכך בשקט במסירות ובצנעה.

הוא ראה בכך מצווה גדולה וחשיבות עליונה לתת כבוד אחרון למת ויד תומכת למשפחה.

בשנת 1993 עבר עמנואל אירוע מוחי ולמרות מגבלותיו המשיך לעבוד במפעלון מדי יום.

עמנואל ודבורהל'ה הקימו בית לתפארת בו שררו אהבה רבה, חום ובעיקר הרגשת ה"ביחד".

במשך שנות חייו הנחיל לכל הסובבים אותו והקרובים לו את אהבתו לארץ ישראל ולעבודת האדמה ואת הכבוד לאדם באשר הוא.

השאיר אחריו אישה - 4 בנים 14 נכדים ו 5 נינים.

יהי זכרו ברוך