דפי הנצחה

מיכאל - מישקה לוי 2013 - 1919

על קברו

מיכאל - מישקה לוי נולד ב-10.10.1919 בבית החולים הסקוטי ביפו, וגדל בשכונת נווה-צדק בתל-אביב. הוריו, מרדכי ויוכבד לוי, עלו לארץ מרוסיה עם אחיו הבכור בנימין בשנת 1918. ההורים נפרדו בהיותו תינוק והילדים גדלו עם האם. האב עזב ולא היה בקשר עם הילדים.

בראשית דרכו למד מישקה בבית הספר הדתי "תחכמוני", שם למדו לימודי קודש, תורה-שבעל-פה וגמרא.

האם יוכבד נפטרה כשמלאו למישקה תשע שנים. שני האחים נשארו ללא הורים.

מישקה הועבר לבית-יתומים שהיה סמוך לנחל הירקון, שם למד לימודי ליבה.

בנחל הירקון התקיימו אימוני חתירה בקיאקים וסירות שהיו שייכים לאגודת הספורט "מכבי". נפשם של הילדים מבית היתומים חשקה מאוד בלימודי החתירה ומישקה לוי נשלח כנציג התלמידים לראש העיר מאיר דיזנגוף עם בקשה להשתתפות. הבקשה נענתה בחיוב ואימוני החתירה ניתנו גם לתלמידי בית היתומים.

במסגרת טיולי בית הספר נערך טיול שנתי בן ארבעה ימים לעמק חרוד, הנערים ביקרו במערת גדעון, שכשכו במימי הנחל ונפגשו עם "גואל אדמות העמק" יהושע חנקין. באותו הרגע גמלה החלטה בלבו של מישקה - כאן אבנה את ביתי.

בהיותו חניך של הנוער העובד נפגש מישקה עם המדריך ישראל גלילי וסיפר על כוונתו לגור בעמק. מכיוון שלא נמצא מקום בקיבוץ עין חרוד נשלח מישקה
לתל-יוסף אך התמזל מזלו ובכיתה שבה למד עם המורה יעקב סלנט למדה גם זהבה שברבות הימים הפכה לאשתו. הם נישאו ב-1939 ובנו את ביתם בעין-חרוד.

מישקה התגייס לצבא הבריטי בשנת 1941, ושירת ארבע שנים בצבא הבריטי ובבריגדה.

בצה"ל שירת בחיל התותחנים והגיע לדרגת רס"ר.

לאחר השחרור מצה"ל חזר מישקה לקיבוץ והשתלב במעגל העבודה בענפים שונים. הוא עבד בחקלאות בתקופה שהכול נעשה בעבודת ידיים, קציר התלתן במספוא נעשה בחרמשים והעמסת התלתן לעגלות נעשתה בקלשונים.

מישקה היה מומחה בעבודת המסגרות, עבד במסגרייה ”הישנה" שברבות הימים
הפכה למפעל גדול - פלבם.

עבד כנהג משאית בקואופרטיב של משקי בית שאן ועמק חרוד.

שנים רבות היה מציל בבריכת השחייה שלנו, לימד ילדים ומבוגרים שחייה
והחזיק את הבריכה למופת.

את כל לבו נפשו ומרצו השקיע מישקה בעזרה בשיקום חיילים מאוכלוסיות
מיוחדות, לאחר שחרורם מהכלא. עבודה זו העסיקה את מישקה ימים ולילות בדאגה, מחשבה ורצון עז למצוא לחיילים דרך להשתקמות קלה ונעימה בחיי החברה. אנשים רבים היו מעורבים בפרויקט מיוחד זה ומישקה נעזר בכולם בחיפוש פתרונות שיביאו את החיילים למצוא את הדרך להשתלבותם בעבודה ובחברה.

מישקה וזהבה הקימו משפחה חמה ואוהבת.

נולדו להם ארבע בנות: נעמה, הדס, גליה וליאורה. 13 נכדים ו-14 נינים.

בצער רב אנו נפרדים מחברנו מישקה לוי, יהי זכרו ברוך.

נר שלישי של חנוכה תשע"ד

אבא וסבא היקר,

כולנו יודעים שהחיים הינם דבר זמני, אך אתה גרמת לנו לחשוב שאפשר גם לחיות לנצח. כל-כך הרבה הספקת בחייך. 94 שנים מלאות בהספקים וחוויות. ההגעה שלנו היום, לכאן, ללוות אותך בדרכך האחרונה, מזכירות לכולנו שיש גם סוף.

שנים גדלנו פה כולנו, בקיבוץ. אנחנו הבנות, הנכדים והנינים. חגים שלמים העברנו פה יחד, חופשים ארוכים, וקצרים. נסענו איתך על הטרקטור, לימדת את כולנו לשחות בבריכה, סיפרת לנו על המלחמות שבהן לחמת, והדברים אותם עשית למען האחר. לא היה מישהו מאיתנו שלא זכה לשמוע סיפור אחד או שניים מפיך, ולא היה אחד שהתחמק משיעורי השחייה הקשוחים שלך בבריכה.

בכל פעם שהגענו לבקר, התרגשת מאוד לקראתנו. הבית תמיד היה מלא בכל טוב, ותמיד הייתה עבודה חדשה שלך שזה עתה הכנת - מסגרת, שולחן, כיסא, הנגרייה שלך הייתה בשבילך כל עולמך.

ליווית אותנו לאורך שנים רבות - התחתנו ארבעתנו, הקמנו בית ומשפחה, הבאנו ילדים לעולם, הם התגייסו, נסעו, חזרו, התחתנו ואף זכית לנינים רבים.

לפני 5 שנים ליווינו יחד את אימא בדרכה האחרונה. היום עומדים פה אנחנו, כולנו יחד, מעל הקבר שלך ושל אימא. יום אשר מסמל את סיומה של תקופה ארוכה, של חיים שלמים.

היום אנחנו נפרדים ממך, לוקחים איתנו את החוויות המשותפות, את האהבה הרבה, ואת כל הזיכרונות. מבטיחים לשאת אותך ואת אימא בלבנו לעד ...

נוח על משכבך בשלום, ותשמור עלינו מלמעלה.

אוהבים אותך

בנותיך: נעמה, הדס, גליה וליאורה

סבא יקר שלי - מישקה

סבא עד לרגע זה אני מתקשה להאמין שאני נמצא ביחד עם כל מי שאוהב אותך במעמד הזה, תמיד הייתה לי התדמית שסבא שלי, סבא מישקה הוא מאלה שיצוקים כמו סלע ולעולם לא נשברים, אבל לצערנו הרב הלכת מאתנו לפני שהספקנו לחבק אותך בפעם האחרונה. סבא יקר שלי כבכור נכדך וכאחד שחלק נכבד וחשוב מחייו התחנך במקום הזה ושאב את דרך החיים והערכים שלך ושל סבתא, דרך של הקשבה, רגישות לאחר, עזרה לזולת ואהבת הארץ ללא תנאי, כל אלה היו מנת חלקכם ובגדול. סבא יקר אני מניח שישנם עוד הרבה אנשים שאנחנו לא יודעים אליהם שעזרת להם לכל אורך תחנות חייך המפוארות, אנשים ומשפחות שלמות שהיית להם יד מכוונת ואוזן קשבת. העזרה לאחר זה הדבר המרכזי שהניע אותך וחיזק אותך, תמיד ראיתי את הזיק בעינייך בכל פעם שהיית מוצא פתרון או דרך לעזור לאותם חיילים שטיפלת בהם.

סבא יקר שלנו למרות גילך המופלג הלכת לנו בטרם עת, רצינו אותך לידנו, אני רציתי אותך לידי, סבא מישקה מהקיבוץ. אני תמיד מספר בגאווה רבה שהאדם היחידי שהערצתי ואמשיך להעריץ כל חיי זה אתה. "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה בערבות הבוכיות".

להתראות סבא, היה שלום.

רונן רוטשס

סבא יקר

לא ידעתי שמותך יציף בי כל כך רגשות וזיכרונות.

הילדות בקיבוץ בחופשים אתך ועם סבתא, זיכרונות ממך הסבא הגדול החזק והאמיץ שנלחם בנאצים, בערבים ובבריטים. באוסף הבולים, במסטיקים העגולים, בעבודות המסגרות שהיית כל כך גאה בהם. ואם יש דבר שאני באמת באמת מצר עליו הוא שאני לא נמצא פה כרגע אתך ללוותך בדרכך האחרונה.

נוח על משכבך בשלום, מגיע לך, בטח גם מחכים לך שם לקצת ניקיונות ומי יודע אולי באמת יש משהו למעלה ותראה את סבתא שאליה כל כך התגעגעת, תמסור ד״ש אם כן.

ובנות משפחת לוי, אימא שלי, גליה, ליאורה והדס, מחבקים אנחנו אתכן מרחוק ומשתתפים בצערכן ומבקשים שוב את סליחתכן על שנבצר מאיתנו להגיע ללוות את סבא בדרכו האחרונה.

אוהבים, גיל, ניצה, שחר, וגל, ומאיה

גיל רוטשס

סבא מישקה,

האיש הכי חזק שהכרתי. בילדותי ראיתי את האיש הכי חזק פיסית ובבגרותי למדתי להכיר איש חזק אופי ונפש, אשר פילס דרכו לבד בעולם קשוח, מיתמותו ברחובות יפו ותל אביב ועד אימוצו בידי משפחת כספי של סבתא זהבה היקרה ובידי הקיבוץ. דרך לחימה בארגוני צבא עבריים של טרום הקמת המדינה וזוועות מלחמת העולם השנייה, עד לחזרה למנוחה ולנחלה בעין חרוד.

לעולם אזכור את חוויות הילדות המאושרת שזכיתי לחוות בכל חופשה, את שיעורי השחייה הספרטניים שניסית להעביר לנו, את הצחוקים הבלתי נגמרים עם הציפרוטים עד לשעות הקטנות של הלילה ובשלב מאוחר יותר גם עם ההיידלסברגים.

סבא, אין ספק שהיית מלח הארץ על כל המשתמע מכך. דמותך שייכת לדור נפילים שחיו ופעלו בעולם במאה שהייתה סוערת, קשה, מרתקת ומלאת הרפתקאות, שבה הקמתם מדינה וקהילה קיבוצית שהיו למופת ואינם קיימים עוד.

אוהב אותך ומקווה שנשמתך תפגוש בנשמתה של סבתא זהבה.

אתם בליבנו תמיד.

דרור רוטשס