דפי הנצחה

פיין אורה - 1931 - 2005

אורה לבית אשכנזי נולדה ביום שישי ט"ו באלול תרצ"א, בבית החולים החדש בעפולה ועל כך הייתה גאוותה. כאשר אושפזה בבית החולים והרופאים שאלו אותה "היכן נולדת"? מיד ענתה בגאווה: "כאן"!

כילדה בבית הספר הייתה עצלנית, כך העידה על עצמה, אבל בספורט, השקיעה את כל מִרצה. פעם אמרה שהייתה הראשונה לעלות על מגרש הספורט ואחרונה לרדת ממנו. הייתה שחקנית כדורסל מצטיינת והשתתפה בנבחרת הפועל.

אחרי השירות הצבאי בו החלה במקרה את קריירת ההוראה שלה, יצאה להדריך בקן "הנוער העובד והלומד" בשכונת בורכוב בגבעתיים למשך שנה.

הוראה למדה בסמינר המורים ברמת-רחל, לפי החלטת המשק ולא סיימה לימודיה, כי לא היו לפי רוחה.

בשנים 1957 - 1959 יצאה לשליחות בברזיל, דבר שהשפיע עליה עד סוף חייה. בכל הזדמנות אפשרית אהבה לספר על השנתיים שעשתה בברזיל ועל תרומה לציונות ולאהבת ישראל.

רבקה רמון הכניסה בה את אהבת ההוראה וכך הפכה למורה ולמדריכה של חברות הנוער בעין חרוד.

בין השאר לימדה עברית ומאד הקפידה עד ימיה האחרונים, שסביבתה תדבר עברית תקנית. כמורה לעברית תרמה רבות בהקניית העברית לעולים חדשים מחבר העמים.

אחת האהבות הגדולות של אורה הייתה המוזיקה והשירה. היא למדה פיתוח קול ושרה כ-30 שנה במקהלת האיחוד וכמובן במקהלת פסח ובמקהלות שונות בעמק.

בבית, כל הזמן הייתה ברקע מוזיקה קלאסית למורת רוחם של שאר בני המשפחה.

בקיץ 1963 יצאה לטיול פנויים פנויות של התנועה הקיבוצית ושם נתקלה, תרתי משמע, בעזרא, ששנה אחר-כך הפך לאיש שלה.

אחרי שנתיים בעין חרוד, כשאורה סיימה את תפקידה כמדריכת נוער עברו הזוג ללהבות הבשן, קיבוצו של עזרא. במסגרת הלבטים היכן לגור ובגלל הווי החיים של "השומר הצעיר" התפשרו על מעבר לגונן, לקיבוצה של אחותה ציפי. כאן גם נולד הבן עמיר.

בשנת 1971 הבינה אורה שהבית האמיתי הוא עין חרוד ולכן חזרה המשפחה לעין חרוד עם רינת בבטן.

כאן בעין חרוד, הייתה אורה מורה לעברית באולפן, עבדה זמן מה במכבסה והכניסה לעבודה את המכונות האוטומטיות. לאחר זמן קצה בעבודתה זו - הרגישה שתרומתה לא מספקת - ועברה לעבוד בבית שטורמן.

את העבודה בבית שטורמן מאד אהבה, עסקה בעיקר בהדרכת קבוצות מטיילים ותלמידים והרביצה בהם את תורת ההתיישבות בעמק.

אחרי שמונה שנים של הדרכה בבית שטורמן, החליטה לנוח קצת ובנתה לעצמה תפקיד חדש - תיקון גרביים. היא מאד אהבה לתקן דברים עבור החברים וכך לחסוך כסף.

לאורך כל השנים התמידה ללכת לחוגי העמק, כדי להעשיר את עצמה בנושאים שאהבה: ספרות, היסטוריה, תנ"ך, מוזיקה ועוד.

כשפנו אליה בבקשה לעבוד בארכיון, נענתה בשמחה. בתפקיד זה ראתה עבודת קודש לשימור זיכרונם של אנשי עין חרוד וסיפורה של עין חרוד. בארכיון עבדה עד שבריאותה לא אפשרה זאת יותר.

עבודה זו הייתה מזוהה עימה יותר מכל עבודה אחרת.

אורה הייתה אדם ביקורתי, כמעט כלפי כל דבר. רק על נכדתה שיר, לא היו לה דברי ביקורת.

תפקיד הסבתא של שיר ורון גרם לה עונג וגאווה.

בזמן האחרון החלה לחוש בכאבים עזים בגב וברגליים, ורק לאחר זמן רב גילו הרופאים שלקתה במחלת הסרטן במצב מתקדם. החוזק הפנימי שלה השאיר אותה איתנו עוד כשנתיים, יותר ממה שהרופאים צפו.

אורה נפטרה בצהרי יום שישי י' בסיון, תשס"ה.

נולדה בעין חרוד חיה בעין חרוד ונפטרה בעין חרוד שכל-כך אהבה.

יהי זכרה ברוך