04-6486981
צור קשר
Mazkirut@en-harod.co.il
שלח דוא"ל
צור קשר
שלח דוא"ל
|
|||||
עילי יחיאלי - 1934 - 2012 עילי יחיאלי נולד בעין חרוד ב-29.5.1934 להוריו נחמה ויוסף יחיאלי. אמו נחמה נולדה באוקראינה ב-1906. היא קיבלה חינוך עברי והשכלה כללית ובהיותה חברת "החלוץ", ברחה מרוסיה ועלתה ארצה ב-1925 לקיבוץ גבעת השלושה ומשם בלוויית הוריה לעין חרוד.
אביו, יוסף יחיאלי שהיה איש משכיל נולד ברוסיה לרב העיירה וגם הוא כחבר החלוץ נטש את לימודיו ועלה ארצה ב-1920. הוא הצטרף לעין חרוד, עבד בימים בפלחה ולמד בלילות כדי לרכוש ידע בחקלאות. השניים נפגשו בעת חוליו של יוסף, כשטופל על ידי נחמה. הם בנו יחד את משפחתם ונולדו להם שלושה ילדים. עילי גדל בחינוך המשותף. בשנת 1948 נפטרה אמו נחמה ואביו נותר עם שלושה ילדים. ילדותו של עילי לא הייתה קלה. בסובלו מבעיה של קשב וריכוז (המטופלת בימינו בקלות רבה) הוא לא אובחן ולא טופל כראוי, ולכן לא השתלב במסגרת הלימודים המקומית ונשלח ללמוד מחוץ לבית. בשובו בגיל שש-עשרה יצא לעבוד בשדה עם אביו עד לגיוסו. בצבא שירת כחייל קרבי בגבעתי, שירת באזור בית ליד ובהר הצופים. במבצע סיני שירת בשריון והשתתף בקרבות באבו-עג'ילה. מאוחר יותר עבר קורס חובשים וב-1967 שירת כחובש קרבי בגולן. זכה עילי לשתי אהבות גדולות. האחת, אשתו מזל ז"ל והשנייה יוספה אשתו תיבדל לחיים ארוכים. מזל הייתה בת למשפחה מסורתית של יהודים יוונים ממצרים שעלו ארצה ב-1961. ב-1965 התקיימה החתונה על מגרש הכדורסל בעין חרוד. עילי ומזל אימצו שני ילדים: הבת אורלי ואחיה אמנון. ההצלחה האירה פנים לזוג. אורלי בורכה בכל המעלות שילד יכול להתברך בהן: חכמה, יפהפיה, חברותית, מאירת פנים, רקדנית ומוזיקלית מאד. אמנון אף הוא בעל כישרונות מוזיקליים ותיאטרליים שאותם פיתח בלימודים בבית צבי בתל אביב, וכן שובב גדול. בהיות אמנון בן שלוש חלתה מזל בסרטן, נאבקה במחלה הקשה כשעילי עוזר לה ככל יכולתו ומטפל בה באהבה. הילדים טופלו בדאגה רבה ובאהבה וחיו בצל המחלה. לאחר מאבק של חמש-עשרה שנים נפטרה מזל. אורלי נישאה וילדה בת. יצאה ללימודים באורנים ובעת נסיעה נפגעה בתאונה שהשאירה אותה מחוסרת הכרה ומרותקת למיטתה במשך 17 שנה עד שנפטרה ב-2010. אמנון נסע בעקבות נישואיו למתנדבת קריסטל לדנמרק שם הם חיים ומגדלים יפה את שני ילדיהם ומשתדלים להגיע אחת לשנה לבקר את עילי ומשפחתו. עילי נותר לבדו, מלווה במשפחת אחיו יוחאי וגיסתו רינה. אלא שמזלו הטוב זימן לו את יוספה ואיתה זכה לזוגיות של אהבה, לבית יפהפה ומסודר, לטיולים ולחמימות משפחתית שלה תרמו גם בניה של יוספה. הוא זכה לטיפול מסור מאין כמוהו, אך כל אלה לא הצילוהו מהמחלה הארורה. בשנים האחרונות עבד עילי כנהג אמבולנס מסור, ושם הכירוהו מרבית חברי המשק וזכו לשירותיו. היו בחיי עילי עליות וירידות. הסבל והחולי ליוו את חייו, היתמות, האלמנות והשכול. והוא גבר והשתדל לחיות חיים נורמליים ומכובדים. חבל שאלה נפסקו. יהא זכרו ברוך עילי היית ... היית?? קיבוצניק אחראי ומסור. אהבת את ביתך את עין חרוד. חרשת את האדמה כגד"שניק מן השורה. עדרת, גזמת, טיפחת את הנוי במשק במשך שנים רבות בשמש קופחת, בגשם ובקור והכול נעשה באהבה רבה. במשך שנים רבות וללא ליאות הסעת את חבריך במשק באמבולנס לעפולה - גם בזמנים שבהם נקראת לדגל בשעות לא שעות והיית תמיד נכון ומוכן לעזור, ואת כל זה עשית ב-78 שנותיך. זכיתי להיות איתך ושלך בעשרים השנים האחרונות. הקמנו משפחה חדשה, משפחה שבה הפכו ילדיך לילדיי וילדיי לילדיך. נכדינו הכירו סבא מקסים, אוהב, דואג ומפנק. משפחה אחת גדולה ומאושרת. יקר שלי...כמה, כמה אהבה יש בנשמה... גרמת לי אושר ושמחה, מילאת אותי באהבה, נתת ללא גבול מעצמך. היית לי חבר אמתי במסע החיים, אהבתי את חיי איתך, אהבתי אותך. נגזר עלינו לסכם תקופת חיים קסומה ומיוחדת במינה. תקופה שבה כבוד הדדי, חברות ואהבה בלי גבול שלטו בכיפה. כל אחד מאיתנו נשא עימו חוויות חיים לא פשוטות. היחד שלנו הקל על המשא. היחד שלנו ניחם, היחד שלנו רומם. זה היה הכוח שליווה אותנו בשנים האחרונות שבהן חלית. יקר שלי, קצת קשה לי לבטא במילים את עוצמת הערכתי אליך, על האופן שבו התמודדת עם הידיעה, הקושי והמחלה. על האופן שבו שמרת על האדם שבך ולא שינית דבר בדרכך, גם כשקשה היה, גם כשכאב, גם כשנמאס... הרשה לי לומר, היית שם בשבילי עד הסוף המר. נשמע קצת מוזר? אולי...אבל הכי אמתי! נכון, אני הייתי שם בשבילך אבל אתה היית שם לא פחות, בשבילי. ממך שאבתי את הכוחות, ממך שאבתי את התקווה, ממך יקירי קיבלתי את האור והאהבה. עכשיו הסתיים לו הסבל וחלף הכאב ובאותה נשימה שבה אני אומרת - קשה היא מנשוא הפרידה ממך. אני אומרת, יקירי, הירגע ונוח על משכבך בשלום. תמו ימי הסבל, תמו המאבקים. כאן כולנו מחבקים ושולחים אהבתנו אל מעבר לעננים. יוספה שלך | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
