דפי הנצחה

קורות חיים בירגיטה

26/5/44- 5/3/24

מתוך ראיון שערכה אוולין עם בירגיטה לאחר חתונתה עם יעקב בקפריסין בקיץ 1998

גדלתי בכפר קטן וקסום בדרום שבדיה שנמצא במרחק 120 ק"מ צפונית למלמו הנקרא אוסבו.

הכפר שוכן ליד אגם ומוקף ביערות גדולים- מקום יפהפה. ובתוך היערות האלה נהגתי לטייל עם חברים והכלב שלי. כמו כולם למדתי ביסודי ובתיכון ולאחר מכן המשכתי ללימודים מוסיקה בקונסרבטוריום. עבדתי כמורה למוסיקה 6 שנים לתלמידי ביה"ס ולסטודנטים להוראה.

אך למרות שעבודה להוראה במוסיקה נחשבה לעבודה עם סטטוס גבוה, הרגשתי שאני רוצה לעסוק במשהו משמעותי יותר. המוסיקה נשארה בחיי כתחביב, למרות שהפרק המקצועי תם.

בתקופה זו של שנות השבעים הרבתי לטייל בישראל. נהגתי לספר לחברותי על הארץ הנפלאה הזאת ולגרור אותן אחרי לטיולים הרבים. נסענו בטרמפים לאורכה ולרוחבה של הארץ ונהנינו מאוד.

קראתי כל חומר שהגיע לידי על ישראל אך התעניינתי במיוחד בארכיאולוגיה. בין הטיולים הרבים התחלתי ללמוד בביה"ס לאחיות באופסלה, שם השתלמתי בנוירו- כירורגיה.

בתם לימודי עבדתי במרכז לשיקום במקום קטן ויפה, מוקף ים ויערות. טיפלתי באנשים עם פגיעות שונות: תאונות דרכים ופגיעות מוחיות. האווירה במקום היתה טובה ונוצרו קשרים חזקים עם המטופלים. שם הכרתי את בעלי הראשון. ב 1992 נפטר בעלי ממחלה ממושכת. עבדתי במקום היפה הזה 13 שנים עד שהחלטתי לנסוע שוב לישראל שם פגשתי את יעקב באתר החפירות העתיקות בבית שאן. שבועיים תמימים עסקנו בחפירות, והעבודה היתה קשה ומפרכת. לשבדיה חזרתי עם כיווצי שרירים ולמרות כל זאת, נשאר לי זיכרון מתוק מחוויית החפירות, והקשר עם יעקב הלך והעצים. לאחר התכתבות אינטנסיבית הגיע יעקב לביקור בשבדיה שם החלטנו שאנחנו רוצים לחיות יחד. היה לי ברור שיעקב לא יהיה מאושר בשבדיה, הוא היה עין חרודי , חי ונושם את הקיבוץ ולכן הוחלט שאני אעבור לישראל. על הצעד הזה אני מברכת, טוב לי במקום היפה הזה.

לאחר נישואיהם חיו בירגיטה ויעקב חיים מאושרים ומלאי אהבה יחדיו. במהלך השנים עבדה בירגיטה במכבסה ובדון קישוט ולאחר מותו של יעקב בשנת 2012, המשיכה בחיים מלאים וצנועים, תוך טיפוח גינתה היפה וגידול חתוליה, עד שמחלתה הכריעה אותה.

יהיה זכרה ברוך.