Rapoo- It solutions & Corporate template

04-6486981

צור קשר

Mazkirut@en-harod.co.il

שלח דוא"ל

אתר הנצחה לתושבי הישוב .
יהי זיכרם ברוך...

דף הנצחה לדור ציפורה ז"ל
(01/04/1914 - 13/10/2005)     (  -  )

צפורה דור - 2005 - 1914

 


אמא, ניצבים על קברך

ארבעה ילדים

כלות וחתנים

16 נכדים

ו-10 נינים.

משפחה מורחבת, משפחה לתפארת.

חברים הגיעו להיפרד ממך וילדי חברות הנוער, שכה אהבו אותך.

צפורה לבית לויפר נולדה בשנת 1914 בסוונצ'יאן בפולין. למדה בגימנסיה בשפת האידיש והייתה חברה בתנועת הנוער: "החלוץ הצעיר".

בתנועה פגשה את יוסף, שהיה גזבר בהכשרה והחברות החלה.

בפינסק עברה את ההכשרה ונאלצה להיפרד מאבא יוסף, שעלה לפניה לארץ.

בהיותה בת 17 עלתה לישראל בעלייה בלתי לגאלית. ברחה מהבית מבלי שהוריה ידעו והסכימו.

היא וחברותיה שברחו עמה התחזו לתיירות בוגרות ועלו על אניית המעפילים.

לפני שהגיעה לעין-חרוד הייתה במשמר-השרון וביגור ואחר-כך בעקבות אבא, שהיה עובד דפוס, הגיעה ברכבת העמק לעין-חרוד.

בשנת 1938, כשנה וחצי אחרי שנפרדו בפינסק, חיכה לה אבא יוסף נוהג בסוס ועגלה בתחנה למטה בעין-חרוד.

כעבור שלושה חודשים מיום הגעתה החליטו להתחתן, כי רק כך יכלו לזכות בחדר משפחה.

רב היה בכפר יחזקאל והם צעדו אליו ברגל כדי להינשא, כי באמצע יום העבודה לא ניתן היה לקבל סוס ועגלה.

אמא לבשה שמלה נקייה! על שמלה לבנה - היא אפילו לא חלמה!

באותם ימים גם לא נהוג היה לעשות חתונה גדולה וגם לא להזמין אורחים.

בנוכחות שני עדים נישאו צפורה ויוסף, כשאבא עונד לה, במקום טבעת, חצי מיל שהיה לו חור באמצע.

לאחר החתונה חזרו ברגל לעין-חרוד, כשכל אחד מהם חוזר אחר-כך לעבודתו כרגיל.

כעבור שנה נולד רמי, אחריו שלומית, שרהל'ה ולבסוף מאירק'ה.

בהתחלה עבדה אמא במטבח, אחר-כך כשבע שנים בגן ירק. היא סיפרה שגם כשהניקה המשיכה לעבוד, כי כך היה מקובל.

ב-1950 החלה להיות מטפלת בחברות הנוער בעין-חרוד. לא רק את תפקיד המטפלת מילאה, אלא גם מתקנת ותופרת בגדים והכי חשוב הייתה כמו אמא אוהבת תומכת ואוזן קשבת.

ב-1952 חל הפילוג בעין-חרוד וצפורה ויוסף עברו לישוב החדש, שנבנה על גבעת קומי.

יחד עם חבריהם בתנועת מפא"י עברו לעין-חרוד איחוד וגרו בשכונה החדשה באזור ג', שם, גרה צפורה עד יומה האחרון.

אמא צפורה עבדה במשק גם בתור תופרת תפירה סלונית ולפני 8 שנים עברה למפעלון. לכל מקומות העבודה קמה בשמחה אל עמל יומה.

בשנת 1990, אחרי 51 שנות נישואין, נפטר יוסף והיום, אמא יקרה, את מצטרפת אל האיש שאהבת.

ברצוננו להודות לצוות הרפואי במרפאה ולמטפלים בבית-הדר על הטיפול בה בחודש האחרון.

יהי זכרך ברוך
המשפחה

 

סבתא צפורה - נעורים
קטע מתוך עבודת שורשים של עינת הנכדה (כתה ז')

כשהייתי נערה בת 16 למדתי בגימנסיה באידיש.

הוריי, שהיו במצב חברתי וכלכלי טוב, לא חשו כל-כך את מה שעומד להתרחש.

כאשר הגרמנים השתלטו על מבנה בית-הספר בעיר, הבנתי שצריך לעשות משהו, כי ללמוד כבר אי-אפשר היה, ואמא פחדה שניסע לוילנה ללמוד. אז כבר שמעתי על

ארץ-ישראל ועל מקומות שבהם מכשירים צעירים לעלייה לארץ ולחיים בה.

אני, שהייתי בתנועה של ”החלוץ הצעיר“ החלטתי לנסוע לשם.

הייתי צעירה מאוד ולא הסכימו לקבל אותי.

חיכיתי כמעט שנה ואז קבלתי אישור להצטרף להכשרה, אך אז, שוב נערמו קשיים, הוריי לא הסכימו שאצא לשם, שאעזוב את הבית ומה יקרה אם תפרוץ מלחמה ??

הם חשבו שאצלם בבית הכל בטוח.

אני לא ויתרתי והתחלתי לתכנן עם אחותי שפרה בריחה מהבית. שפרה עזרה לי, היא תפרה לי בגדים מתאימים וכך ארגנתי לעצמי מזוודה עם דברים לדרך.

כשהכל היה מוכן, קניתי כרטיס לרכבת לילה לפינסק והתכוננתי לבריחה.

הוריי לא חשדו, כי לא הרגישו בשום שינוי.

באמצע הלילה קמתי ויצאתי מן הבית בשקט. אמא שמעה רעשים, מישהו יוצא מהבית ואוטו עמד ליד הבית ... וכשהבינה שאני הולכת, התחילה לבכות ולצעוק שאחזור, אך הכל היה כבר מאוחר, כבר יצאתי לדרך.

ברכבת פגשתי עוד שתי בנות בגילי שהיו בדרך להכשרה, התידדתי איתן במהרה, וכך לא הרגשתי בדידות.

הפרידה הייתה קשה, אך המחשבות לעתיד טוב יותר בארץ-ישראל עזרו לי להתגבר ולהתחזק כנערה צעירה. 





הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
en-harod abc
ab מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות