04-6486981
צור קשר
Mazkirut@en-harod.co.il
שלח דוא"ל
צור קשר
שלח דוא"ל
|
|||||
חגית דור - 1955 -2015 אימא איך ייתכן שלא נאמר את המילה הזו שוב?! אימא תחת ההגדרה הלשונית במילון צריכה להופיע התמונה שלך. כי את היית קודם כל אימא. אימא לביאה. תמיד שמת את הילדים שלך במקום הראשון, ויש שישה מהם... עכשיו כבר לא תראי את זיו הופך לרופא ואת נטע ועינב מתחתנות, או את עומר הולכת בעקבות זאבי... לא תפגשי את הנכדים העתידים שלך ולא תראי את הנוכחים עולים לגדולות. אימא. את היית השמש שלנו ואנחנו חגנו סביבך והיעדרך כל כך גדול שאנחנו ממשיכים לחוג סביבו אבודים. הבטחנו לך שנהיה בסדר ונשמור אחד על השני ועל אבא - אבל איך זה יכול להיות בסדר? מעולם לא היית אימא רגילה או סטנדרטית, אהבת להיות שונה ואחרת. היית אישה גדולה וצבעונית מבפנים ומבחוץ, עם לב ענק ופה מלוכלך. למשל, כשעומר הייתה בת שנתיים, המטפלות שלה ביקשו ממך שתפסיקי לקלל לידה כי הילדה כל הזמן מקללת ומנבלת את הפה. וגם - כשהיינו תלמידים את ואבא תמיד אמרתם שנעשה מה שאנחנו רוצים בכלל - חינכת אותנו לעצמאות ואחריות אישית אבל בסוף היום תמיד התנקזנו אלייך, הביתה, שם את היית מרכז העניינים - גם שלנו וגם של המשפחה הרחבה יותר. במהלך המחלה אמרת לעדי: "תודה שילדתי אותך", ואנחנו רוצים להגיד לך: "תודה שנולדנו לך". אימא. במהלך חייך הספקת להיות טבחית, מורה לבלט, תכשיטנית, מטפלת בגן, מדריכה חברתית, עובדת בכלבו, אחראית הסעות קשישים ומנקות בבתי החברים. כזו מגוונת ורבת כישורים ולא חוששת לגשת - לכל עבודה נדרשת. מכל אלו העבודה האהובה עלייך ללא עוררין הייתה עם בני הנוער בשכבת הנעורים. עם רוחך הצעירה והקלילה התחברת לנערים האלו כמו שלא הרבה מבוגרים יכלו ונגעת ברבים מהם כל כך. בשנים האחרונות אפילו התחלת לבדוק את האפשרות להתפתח בתחום וללכת ללמוד אותו כדי להמשיך ולגעת. אימא. אהבת בשדות העמק לצעוד, לשמוע מוזיקה לרקוד הייתה לך שמחת חיים אדירה הומור חד ואופטימיות נדירה. נלחמת על חייך כמו נמרה. בגבורה. המשכת לחייך כל הזמן וחזרת ואמרת שאת רוצה להיות. רוצה לחיות. נאחזת בחיים ובתקווה כמעט עד הנשימה האחרונה. ובימייך האחרונים אנחנו - הקפנו אותך בחום ואהבה רבים כל כך. לא השארנו אותך לרגע לבד. לו רק זה היה מספיק. אימא. אימא. תמיד שנאת לוויות, חשבת שזו צביעות. הרי לא מתקבל על הדעת להגיד רק דברים טובים על בנאדם. אחרי שהוא איננו. רצית וביקשת שעלייך יגידו רק את האמת, גם אחרי שתלכי ואינך. והנה אמרנו. אימא אהובה שלנו
חגית, חברתי, גיסתי לא בחרת איך להיכנס לעולם, לא בחרת איך ואיפה לגדול. לא בחרת למה ומתי לצאת מן העולם, אבל איך לצאת בחרת כמו שרק את יודעת ובגדול... אנחנו כאן בשביל לכבד את בקשתך. עוד בכלל לא מעכלת שלא תהיי פה יותר עם כל מי שאת - חגית!! אני חוששת, שלא אכתוב כמו שלא רצית, הספד רק עם דברים טובים!! בואי נסכם את החלק של הדברים הלא טובים - לא היית מושלמת!! עכשיו אני יכולה להיזכר במה היה ויישאר חזק בזיכרון. שיחות ארוכות על הכול, על מה את באמת מרגישה ומה באמת מפריע או מהנה. ריקודי דיסקו מטורפים, או סתם לשמוע מוזיקה וליהנות, צחוקים ושטויות והפה מפיק מרגליות שלך... שיחות קולחות, מצחיקות עד דמעות על הנושא האהוב עלינו ביותר והתירוצים וההסברים שלך על כל סוג. לשבת אתך בחוץ בבית הישן ולקשקש עם סיגריה או נרגילה ופתאום משום מקום שתגידי לי למה שלא תז....(ביפ) עם אח שלי ... ולהפוך מחברה שלך לגיסתך, כאילו הכול פשוט וטבעי ולא מורכב וקשה לך. ללכת "לחגית לקפה ועוגה" ביום שישי אחרי ארוחת ערב, לבית תמיד נקי תמיד עם עוגה והמון חברים ומשפחה. לחזור ולומר לך שבעיניי תמיד היית יפה, מטופחת ומיוחדת ולא משנה כמה כבדות היו העצמות שלך באותה תקופה. לאכול לי בהנאה עוגה שלך (מעל היד שלא יהיו פירורים) ולשמוע אותך נוזפת בי קשות "נראה לך שאת אוכלת בלי צלחת!!?" לא להתקרב לבית ביום חמישי כי הכול למעלה ואת מנקה, למרות שכל יום, רק העברת סמרטוט... לרכל איתך לשמוע את הקיטורים והתלונות שלך ולראות שמעבר לציניות היה לך לב ענק וחם שאוהב אנשים ויודע לקרוא אותם ולהבין אותם ותמיד מוכן לעזור. לראות אותך בתקופה שבה טיפלת בנערים ואיך נגעת בכל כך הרבה חיים של אנשים בדרכך המיוחדת. ואיך הם זוכרים אותך לטובה ויזכרו כל חייהם. איך היית מאושרת אז... להיות נדהמת כל פעם מחוזק האינטואיציות שלך - את ידעת והרגשת דברים לפני שהם קרו. לדעת כמה היה לך חשוב לבנות ולשמר בית חם ומזמין שתמיד כיף לבוא אליו, להיות מקור כוח ואהבה ללא תנאים לילדים שלך. חשבת שהם הדבר הכי טוב שעשית בחיים, היית גאה בהם וחייך סבבו רבות סביבם וסביב הדאגה להם. כמה שמחת עם הנכדים ואהבת אותם כל כך. אני מרימה עיניים כאן בחדר אוכל מחפשת אותך ליד המדרגות, כמו תמיד, עומדת מאחור, מחכה לשמוע ממך איזו צעקה "נו יה ערמת יבשים ומרובעים תתעוררו כבר..." היית נפש חופשיה, לא תמיד נתת דרור לכל מאווייך ועדיין היית בולטת בייחוד שלך, באנרגיות שלך בחיוביות שלך וברצון תמיד לשמוח. אני עושה מאמצים לזכור אותך, כך, לפני המחלה שהלכה וכילתה את האנרגיות שלך, כיבתה את האור שלך וגם אז עדיין היה לך מספיק אור ואנרגיות בשביל אחרים. כשישבתי לידך, לפני ששִחררת כי הספיק לך, הבטחתי לך שהכול יהיה בסדר שאני אשמור לך על כולם ואדאג להם. שאין לך תחליף ולא יהיה אבל שלא תדאגי!! במהלך המחלה הכרחת אותי להבטיח לך הבטחות שקיימתי. מבטיחה לקיים גם את זאת! יש משפט האומר שמי שחי בזיכרון אוהביו - לא מת. יש לך המון אוהבים שיש להם המון זיכרונות ממך - את נשארת אתנו תמיד עוד הרבה זמן. לא מסתדר לי אתך המשפט - "נוחי לך בשלום על משכבך", אבל בכל זאת חגית את יכולה סופסוף לנוח לך בשלום על משכבך. הכול יהיה בסדר!! עצוב, אבל בסדר!! ואם היית כאן עכשיו היית רוצה שכולנו נקום לדיסקו פרוע ושמח. אני תמיד אזכור אותך עם חיוך ושמחה!! רינת | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
