דפי הנצחה

1958 - 2016

עשור אחי הצעיר

לפני 58 שנים נולדת ילד בלונדיני לבן ויצאת לאוויר העולם העין חרודי שטוף השמש החשוף והשזוף.
לימים הבנת (כמוני) שבאזור הזה זה ממש לא הצבע הנכון. כבר אז נזרעו זרעי הפורענות. היית ילד מאד לא רגיל. לא שובב לא תעלולן לא מעשי קונדס בלי מנייברות ובלי פוזות. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. 
סיימת בית ספר ללא אירועים מיוחדים, והתגייסת לחיל החימוש שם שירתת בנאמנות שלוש שנים ועוד כעשרים שנות מילואים.
למחרת יום השחרור התייצבת ברפת, ומאז, במשך יותר מ-35 שנה אתה שם כל יום כל היום ולפעמים גם כל הלילה. הכרת כל פרה בשמה, חלק מהשמות נלקחו מהמשפחה שלנו, ידעת מי חולבת, מי תופחת ומי תהיה אצלנו מחר על הצלחת. הייתה בך מסירות נחישות ודבקות עד אין קץ.
היית מקבל לעבודה נערים צעירים בתחילת דרכם מלמד אותם את רזי המקצוע ומנחיל את אהבת המקום. חלקם היו מקרים לא קלים אבל אתה לא ויתרת. בסבלנות ובמסירות הקדשת להם את כל זמנך ואת כל כולך.
היית מעין איש החינוך בענף הרפת. אין ילד היום בעין חרוד, מגיל אפס ועד בכלל שלא מכיר את עשור.
היית מוסד של איש אחד. בעבודה זאת נחשפת לשמש היוקדת והתחילו הטיפולים הניתוחים ועוד שאר צרות.
תוך כדי כך גם שיחקת כדורסל. היית הסנטר החשוב של הקבוצה ואימת ההתקפות של קבוצות היריב.
חילקת "גגות" ביד נדיבה. עד היום זוכרים שחקני מכבי, אריק מנקין וקווין מגי, את נחת זרועך. היית אוהד ספורט בכלל ואוהד הפועל בפרט.
היית חבר בחוג האוהדים (המאוכזבים) מהעמק שליוו את הפועל, כדורגל וכדורסל, ולעתים קרובות מדי קבוצתכם האהובה האכילה אתכם מרורים. גם פה "בחרת" בצבע הלא נכון.
היית הדוד המושלם לכל האחיינים והאחייניות. תמיד התקשרת ביקרת והתעניינת, והיית שותף מלא בהתפתחותם. לא החמצת שום אירוע ותמיד עם חיוך ותשורה נאותה. 
היית הבן המסור להורים.
במשך שנים ליווית, טיפלת וביקרת יום יום. הבאת, לקחת, החזרת, ישבת, פינית, סידרת ושוב ישבת, כל מה שהיה צריך ללא לאות וללא היסוס. והכול בשקט בצניעות ובמסירות.
השקט הפנימי שלך זעק למרחקים. אח, צר לי שנכשל המהפך.
אני איבדתי אח אהוב ועין חרוד נפרדת היום מאייקון בולט בנוף.
תמסור ד"ש לאבא.
אוהב וחסר 
דוד