אילן צור - 1940 - 2018
הספד לאח
היה שלום אילן, היה שלום אח יקר.
קשה לסכם חיים שלמים ואינטנסיביים במספר משפטים ועוד יותר קשה להציג את הדמות המורכבת שהיית.
היכן להתחיל בעצם?
דבורהל'ה ועימנוליק גידלו משפחה לתפארת.
עין חרוד של שנות ה-40' הייתה מקום מופלא לגדול כילד עם הרבה פעילות חברתית והרבה אידאולוגיה קיבוצית.
בתור נער, עסק אילן בפעילות ספורטיבית באופן אינטנסיבי ולמרות ששבר יד ורגל לא הפסיק, הפעילות והתחרותיות היו בדמו, ריצה, קפיצה למרחק ולגובה ומאוחר יותר כדורסל וכדורעף בהם התמיד במסגרת הפועל עין חרוד איחוד.
אילן אהב כלבים, ובעיקר כלבי זאב, וזכור לטובה "מרסי" (עוד במשק הישן) ומאוחר יותר "בקי" ועוד כלבים שגידל באהבה והתמדה.
השירות הצבאי התאים מאוד לאופייו, סיירת צנחנים, קורס קצינים, ובהמשך תוך כדי מילואים, הגעה לדרגת סא"ל ותפקיד של מג"ד באוגדה הצפונית.
ובינתיים ותוך כדי, יחד עם נורית, נולדים וגדלים הילדים, מעוזי, טלי, ענבלי ואחרונה חביבה יעלי.
אילן ממשיך בפעילותו במשק, מדריך חברת הילדים, עבודה בפרדס, ומשם כשליחות לאומית, עזרה בשדה בוקר עם כל המשפחה וגולת הכותרת, מדריך צבאי באתיופיה, בצוות ההקמה של הקומנדו האתיופי.
עם החזרה מאתיופיה, נכנס אילן לעבוד במחסן פלב"ם ומאוחר יותר בריקור.
את השכלתו הכלכלית רכש אילן ברחובות ובהמשך, עבד במשק כתמחירן.
את אילן ניתן היה להגדיר כ"אידאולוג קיבוצי נוסטלגי/רומנטי מתלבט".
אילן ניסה לשמר בכל כוחו את ההוויה הקיבוצית ההיסטורית כפי שחווה כילד וכנער, ומצד שני הוא כבר חש את "רוחות השינוי" והיה מודע לצורך בשינויים, אבל השמרנות הבסיסית שבו, הקשתה עליו בקבלת השינויים.
כאשר נבחר לתפקיד המזכיר, נדמה היה שזה מתאים לו כמו כפפה ליד. היו כאלה שכינו אותו "השריף", אם לטובה בזכות עמידתו התקיפה על עקרונות ואם פחות לטובה בגנות עמידתו על אותם עקרונות.
אילן היה סקרן גדול והתחביבים שלו היו רבים ומגוונים, האקורדיון ליווה אותו מנעוריו ועד שנותיו האחרונות, צילום והסרטה, נגינה במפוחית פה, וייצור חלילים מקנה סוף שהיה אהוב עליו במיוחד.
בתקופה מסוימת, הוא נסחף על ידי יעקב ינאי לחיפוש מטבעות וחפצים ארכיאולוגיים. עולם האלקטרוניקה קסם לו. זה החל בקבלת האחריות על מוקד שידורי הטלוויזיה ובמקביל השתלם בסלורה בתחזוקת מסכי טלוויזיה.
ברבות הימים, הפך את המעבדה הקטנה במרתף חדר האוכל למעבדת תיקונים של כל מוצר עם מעגל או מנוע חשמלי והמשיך לתת שירות תיקונים לחברי המשק באדיקות רבה.
צילום אספות המשק ושידורי וידאו של סרטי עין חרוד עתיקים לפני חג המשק, היו חלק מתפיסת השירות שלו שהייתה טוטאלית ונסמכה במידה רבה על אותה אידאולוגיה נוסטלגית/רומנטית של מקומו של החבר בקיבוץ ותרומתו לרווחת הכלל.
אותה תפיסה, הקשתה על אילן את הפנמת תהליך השינוי בקיבוץ ולמרות התמיכה ועידוד תהליך הדיון הדמוקרטי, אילן התנגד לשינוי (כרבים אחרים) ואף התנדב לצוות השינוי האחרון אבל פרש ממנו כאשר בריאותו התערערה והוא נוכח בכיוון אליו התקדם הצוות.
אילן היה עקשן גדול ולפעמים, עקשנותו הובילה אותו לעימותים עם חברים ועם הממסד. במקביל לעקשנותו בנושאים עקרוניים, הייתה רבה נדיבותו ורצונו לעזור לפרט, על פי המסורת הקיבוצית הישנה.
אילן היה חבר של כבוד ב"פרלמנט" שנהג להיפגש מספר פעמים בשבוע שבו נהגו וותיקי הקיבוץ להחליף דעות ולקטר על תופעות בלתי ראויות בעיניהם (בעיקר במשק אבל לא רק). מפגש של "קתרזיס" ממנו יצאו בהרגשה שהם אמרו את דברם!
אילן סבל בשנים האחרונות מבעיות בריאות ומחלות שהקשו עליו מאוד לבטא את דעתו בפומבי אבל לא השקיטו את הסערות הפנימיות בכל הקשור למתחולל בקיבוץ.
נוח בשלום על משכבך אחי
יואב צור
