דפי הנצחה

יצקר שץ רבקה - 1893 - 1981

באביב האחרון מלאו לרבקה 88 שנים.

רבקה גדלה בבית ציוני. האם - פעילה בארגון בית הספר היהודי ציוני בעיירה. האב - עבודתו כסוחר - יצואן של תבואות. יודע ספר. וביתם - מקום התכנסות לציונים. רבקה ושרה למדו עברית מפי יעל גורדון, שהייתה ידידת המשפחה.

רבקה כבת בכורה במשפחתם - מטפלת במסירות באחיה ואחיותיה הצעירים. את לימודיה בגימנסיה מממנת בנתינת שעורים פרטיים, וכן מלמדת כמורה בבית הספר והיא עדיין תלמידה.

שרה עלתה לארץ ישראל ראשונה כשרבקה מסייעת בהוצאות עלייתה והיקלטותה.

שנה לאחר מכן ב-1912, עולה גם רבקה ארצה ומצטרפת לחיי העבודה והנדודים של הפועלים מהעלייה השנייה.

בגליל, במגדל, מצטרפת רבקה לקבוצה שהוקמה על ידי יוסף טרומפלדור וצבי שץ. משם הולכים רבקה וצבי יחד - לכנרת. ושם, בצריף עץ על שפת הכנרת - נולדה הבת רינה.

מלחמת העולם מטלטלת את הארץ - צבי מתגייס לגדודים העבריים.

הארץ מבותרת בחזית, רבקה ורינה - נשארות מצפון לחזית, בגן שמואל, יתר בני המשפחה - בבאר יעקב. ואין דרך להיפגש במשך שנה שלמה.

עם תום המלחמה התאחדה המשפחה לתקופה קצרה ביותר: באסון במשפחתם איבדה רבקה בשעה אחת - את הבעל, את האב ואת האח.

המשפחה הפצועה הולכת יחדיו לחיפה, ולאחר שנה, מצטרפים שרה, שמואל, איה, רבקה ורינה לעין חרוד שהוקמה באותה שנה.

בשנות עבודתה של רבקה בעין חרוד - עבדה במטבח וביצירת גן ירק בשביל החברים בבית. בכל מקום בו עבדה השקיעה תבונת כפיים, תושייה ומסירות.

בגיל 50 עברה לעבוד במחסן הבגדים, מתוך רצון מודע להשתלם במקצוע שתוכל להמשיך בו עד זקנה.

בשנותיה האחרונות, ובייחוד לאחר מותה של אחותה שרה, הייתה רבקה מרכז למשפחה גדולה וענפה. היא ליוותה את כולם בדאגה וחום לב. והיתיה מתעניינת בסביבתה וערה לכל מה שקורה בקבוץ ובארץ.

שנות זקנתה היו השלמה יפה ומיוחדת לחייה הארוכים מלאי המעש והמכאוב.

יהי זכרה ברוך