דפי הנצחה

אברהם הלפמן - 1931 - 2016

אברהם נולד ב-31.5.1931 בעיירה איזביצה שבמזרח פולין.

במשפחה היו שישה ילדים. האב, דב הלפמן עסק בסחר בעורות. האם, חנה הייתה עקרת בית.

הבית היה מסורתי. לדברי אברהם, האב דב היה הולך לבית הכנסת. המצב הכלכלי בבית היה בסדר ואברהם למד בבית ספר יהודי השכלה עממית.

בתחילת מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיירה על ידי הצבא האדום.

בשנת 1939 עם פלישת הגרמנים לפולין בורחת משפחת הלפמן בעגלה רתומה לסוס לשטח שבשליטת הרוסים. המשפחה נודדת ומגיעה עד סיביר שם שוכנו במחנה עבודה. בסיביר האב והאם וארבעה מילדיהם נפטרו מרעב וממחלות.

הפליטים הפולנים שהגיעו לרוסיה היו לא רצויים. התנאים היו קשים מאוד ומזג האוויר היה קשה בעיקר בחורף כשהטמפרטורות ירדו ל- 42 מעלות מתחת לאפס. האוכל היה קצוב, והותר לילדים לצאת ליער לחפש פטריות ותותים. במחנה הם שהו בין שנה וחצי לשנתיים. יום בהיר אחד הוחלט להוציאם משם, הרוסים רצו להיפטר מהם והגיעו להסכם עם הממשלה הפולנית הגולה בלונדון על הוצאתם של האזרחים הפולנים לכל מיני מקומות.... הם נלקחו לאוזבקיסטן ושם היו צרות רבות עוד יותר ומחלות קשות. היה הרבה רעב ומוות סביבנו. אז נולדה קבוצת "ילדי טהרן". רצו להקים קבוצת ילדים/ בני נוער, ילדי צבא העם, על מנת שיתגייסו לצבא הפולני ויילחמו בגרמנים.

לתמונה נכנסה הנרייטה סאלד עם הג'וינט וסידרה שיביאו את הילדים לישראל. מאוזבקיסטן הובלו הילדים ברכבת לים הכספי. בים הכספי שטו באנייה והגיעו לטהרן. בטהרן קיבלו את הילדים מדריכים מישראל והג'וינט סיפק אוכל, בגדים ושמיכות. פעם ראשונה הייתה לילדים תחושה שהם בידיים טובות. יום אחד נלקחו הילדים באוטומובילים לאנייה שלוותה ע"י 5 משחתות אנגליות כי היה חשש שצוללות איטלקיות ינסו להטביע אותה. על האנייה הרגישו רע מאוד והקיאו הרבה. הם שטו לסואץ ושם חיילים ישראלים ששירתו בבריגדה פגשו אותם והעלו אותם על רכבת לארץ-ישראל. קהל גדול בא לתחנת הרכבת לקבל את הילדים שזכו לכינוי "ילדי טהרן". אברהם בן ה-12 ואחיו אליעזר בן ה-14 ירדו מהרכבת והגיעו ל"בית החלוצות" בירושלים. לאחר חצי שנה, בשנת 1944 הגיעו האחים אליעזר ואברהם לעין חרוד. אליעזר, אחיו הגדול של אברהם למד בבית הספר בעין חרוד ולאחר מספר שנים עזב. אברהם, מאז שהגיע בגיל 12 ועד היום חי בעין חרוד. כנער גדל עם קבוצת ילדי טהרן (בעין חרוד היו גם אברהם רז ז"ל ושרגא ירון ז"ל). הם שוכנו בבית מיוחד והמורים, מדריכים שלהם היו חיים ביבר, עטרה שטורמן, ושושנה גלר.

בשנת 1948 אברהם התגייס לצבא ושירת בחי"ר ואחר כך במילואים שירת בחיל ההנדסה.

אברהם לא הקים משפחה, הוא חי בצניעות רבה. הוא עבד כל השנים בעין חרוד בענפים שונים: לול, מספוא, נוי ושנים רבות במכוורת.

יהי זכרו ברוך

קהילה נמדדת באיכותה, ביכולת שלה לדאוג לחבריה המוחלשים.

אברהם, בשנותיו האחרונות טופל במסירות רבה על ידי שלושה חברים - אסתר סמילנסקי, צביקי נור, ואלי דגן.

אברהם היה ערירי, ובשנותיו האחרונות מצבו הבריאותי חייב אותנו לדאוג לו לאפוטרופסות.

על מנת שהטיפול באברהם יהיה מכובד על ידי אנשים שהוא מכיר ומתוך הקהילה שבה הוא חי ועבד כל חייו, שלושה חברים אלה נענו לפנייה.

אני מבקשת להודות לשלושתם יחד ולכל אחד לחוד.

בקדושה ובחרדת קודש עשיתם את מלאכתכם בשקט ובצנעה, הענקתם לצ'יק חיים מכובדים.

בשם עין חרוד תודה.