דפי הנצחה

ישראל זהרוני - 1921 - 2004

ישראל או בכינויו שרוליק נולד בשנת 1921 ברוסיה, בכפר אומן ליד קייב, אוקראינה, למשפחת זופניק.

המשפחה עסקה בסחר תבואות וכן ב"עגלונות" - בנייה ותיקון עגלות עץ.

השפה בדרך כלל הייתה רוסית, אבל בבית דיברו אידיש.

בכפר היו מעט משפחות יהודיות אך היה בית כנסת וחיו חיים יהודיים מלאים.

בעקבות פרעות קשות בשנים 1919 - 1920 החליטה המשפחה כולה, סבא ושבעה בנים ומשפחותיהם לעזוב את המקום.

בשנת 1924 יצאו במסע לארץ-ישראל.

הנדודים ערכו שנה שלמה ובסופם עלו על האנייה הרוסית "רוסלאן" הנוסעת מאודסה לקושטא ומשם לארץ-ישראל.

המשפחה התיישבה ביפו ולאחר שנה עברה לחיפה. בחיפה התיישבו בעיר העתיקה, בחצר משותפת.

הם הצטרפו ל"סובוטניקים" - רוסים אידאולוגים המאמינים בתנ"ך וגרו יחד איתם בצריפים.

גם פה פתחו "עגלוניה" - בית מלאכה לבניית ושיפוץ עגלות.

בילדותו למד שרוליק בבית ספר עממי ואחר הצהרים הלך ל"חדר", מעין בית מדרש שם למד אלף בית. היה לו מורה טוב מאד אבל לא חסך שבטו מתלמידיו.

מהילדות בחיפה היו הרבה זכרונות, ביניהם התקלויות עם השוטרים האנגלים בתקופת המנדט,

בילוי בשוק הערבי, שהיה בשבילו מעין גן עדן והתחברות עם הילדים הערבים, דרכם למד לדבר ערבית חופשי.

בסביבות גיל 14 הצטרף לתנועת הנוער העובד בחיפה.

בסביבות גיל 15 התחילו בנוער העובד באימוני הגנה ושדאות ובמסגרת זו נסע לבקר פעם ראשונה בקיבוץ. במקרה היה זה קיבוץ עין חרוד.

בגיל 16 יצא, למרות התנגדות המשפחה, להכשרה בקיבוץ אשדות יעקב.

אז כבר החלו פרעות וכעבור שבוע כבר מצא את עצמו שומר לבד בלילה בעמדה במשק עם נשק, כולו רועד מפחד.

בהכשרה עבד בבניית האקוודוקט -תעלה להובלת המים לתחנת הכוח בנהריים.

בשנת 1939 יצאו להשלים קבוצה היוצאת להתיישבות חדשה, להקמת קיבוץ שדות-ים.

הקבוצה התארגנה באיזור מפרץ חיפה והתפרנסה מעבודות בנמל חיפה בעיקר בסבלות.

בשנת 1940 עברו לגור בקיסריה הערבית, והתחילו לבנות את שדות-ים שנקראה אז קיסריה.

בקיסריה היה הווי מיוחד במינו, חברה צעירים שעבדו קשה ביום ועשו שמח בלילות.

שרוליק עבד בדייג, עבודה שאהב מאד, ואחר כך עבר לעבוד בנגריה של שדות-ים, שם עסקו בבניית סירות עבור הצבא הבריטי, ששימשו גם להורדת מעפילים.

שרוליק השתתף בהעלאת מעפילים בלתי לגאליים שעלו במסגרת עלייה ב'.

ב-1943 הגיעה עדינה לקיסריה במסגרת שנת שירות, ועבדה במטבח ביחד עם חנה סנש שהייתה אקונומית וכן ידידה טובה של שרוליק.

שרוליק היה מביא כל ערב דגים וכך צמח הקשר ביניהם.

כשרצו להתחתן, דרש דורסיני משרוליק לבוא לשנה לעין חרוד, כדי שיכירו מקרוב, וכאן נשארו ובנו את ביתם.

בעין חרוד התחיל לעבוד במספוא ואחר כך כנהג בשירות המשק וגם בשירות האנגלים ששלטו אז בארץ, ובמסגרת זו הגיע עד ביירות ודמשק עם המשאית.

עם הקמת הפלמ"ח גוייס כנהג של מטה הגדוד הרביעי ועסק בהעברת נשק.

בין הזמנים היה גם נהג של מטה הפלי"ם וכן היה חבר במחלקה הערבית שעסקה בהברחת עולים מסוריה.

במלחמת השחרור, הוביל אספקה לירושלים הנצורה בשיירות שעברו דרך שער הגיא, וכך "פספס"

את לידתו של מושיק שנולד במרתף האיזולטור במשק.

שרוליק היה ממקימי קואופרטיב בית-שאן-חרוד שם עבד כ-30 שנה.

במשך השנים עבד גם כנהג אוטובוס באגד והיה מרכז קניות.

ב-1973 סיים את עבודתו בקואופרטיב והיה חצרן בבית הספר, עבד במוסך ובכל-בו.

בשנים האחרונות פתח סדנא לתיקון אופניים והתמיד בה עד שחלה.

מעבר לכל זה היו לו תחביבים רבים ועיסוקים שונים ומשונים - מיצירת תכשיטים ורהיטים ועד ייצור יין, זיתים וחמוצים, אהב להאזין למוסיקה קלאסית, לקרוא ספרים ולספר סיפורים, חובב ספורט וטבע, מתמצא בבעל-חיים ומבין שפות רבות.

בשנתיים האחרונות חלה וטופל במסירת ובאהבה רבה על ידי עדינה אשתו וכל המשפחה.

השאיר אחריו ארבע ילדים, ארבע עשר נכדים ושבעה נינים.

יהי זכרו ברוך