דפי הנצחה

חדוה שץ – קורות חיים

חדוה שץ נולדה כחדוה טרון במאי 1946, בה' באייר. הייתה מלאת גאווה שנולדה בדיוק שנתיים לפני קום המדינה.

בת שנייה ללוטי ושלמה טרון שעלו ארצה לפני מלחמת העולם השנייה, אחות לדליה.

חדוה נולדה וגדלה באבן יהודה שם נולד גם אחיה בני.

ב 1954 הצטרפה המשפחה לקיבוץ גלעד ושם נולדה להם אחות קטנה אפרת.

ב 1958, כשחדוה הייתה בת 12, נפטר שלמה אביה והמשפחה הייתה צריכה להתרגל למצב החדש.

מרגע הגעתם לקיבוץ, אימצה המשפחה לאורך השנים בנים ובנות שהגיעו לקיבוץ והפכו לחלק מהמשפחה. חדוה המשיכה עם המסורת הברוכה הזו גם כשהפכה לאמא בעצמה.

חדוה היתה בעלת לב רחב ומלאת חמלה. את שירותה הצבאי מילאה כחובשת במחנה בית נבאללה.

עם סיום השירות הצבאי, הכירה חדוה את צביקי שץ בחופשה שנתית של בני קיבוצים בנתניה. הם נישאו בגלעד ב 03.03.68 ועברו לגור בעין חרוד שם קבעו את ביתם.

חדוה, אישה נדיבה חביבה ובעלת יכולות ארגון מעולות, השתלבה מיד בענף החינוך בעין חרוד ולאחר מכן עברה לנהל את מחסן הבגדים בקיבוץ.

ב 1969 נולד לחדוה וצביקי בנם הבכור דותן וב 1973 נולד חגי הבן השני חודשים ספורים לפני מלחמת יום כיפור.

בכל השנים בערה בחדוה התשוקה לפנות ללימודי סיעוד והיא ממשה את חלומה והחלה ללמוד בבית הספר לסיעוד בעפולה כשהיא כבר אמא לשני בנים קטנים.

חדוה עשתה חייל בלימודיה אבל צרות נוספות נפלו עליה, ב 1975 איבדה את אחותה הבכורה בתאונת דרכים וב 1977 איבדה את אמה ממחלת הסרטן. חדוה ידעה לקום על רגליה מכל אבל ומחלה, לאסוף את עצמה ואת כל המשפחה ולעזור לכולם לחזור לשגרה.

ב 1979 סיימה חדוה את לימודיה והחלה לעבוד כאחות במחלקת ילדים. זמן קצר לאחר מכן נולד בנם השלישי – עידן.

בבית החולים חדוה התגלתה בכל יכולותיה וניתנה לה ההזדמנות להקים, לפתוח ולנהל מחלקת יום אונקולוגית לילדים. עיצוב המחלקה ואופן מתן השירות היו פורצי דרך וחדשניים. המחלקה הפכה להיות ביתה השני שמאד התגאתה בו, ונשאה בתפקיד עד לפרישתה לפנסיה מבית החולים.

ב 1983 נולדה להם הבת, ענבר, שחיכו לה שנים.

חדוה דאגה לכל אחד מילדיה לחינוך ומסגרת המתאימה לו ולא נרתעה ממלחמות מול מערכות החינוך בקיבוץ כדי לתת לילדיה את החינוך המתאים להם, גם אם הייתה זו פריצת דרך מבחינת החשיבה הקיבוצית. במלחמותיה להשיג לילדיה את המסגרת הכי מתאימה להם היא גם סללה דרך לילדים אחרים. היה לה חשוב להיות שותפה להחלטות ושינויים בקיבוץ. היא נהגה להשתתף בועדות שונות - בריאות, יעוץ, חברת מזכירות, ולאחרונה היתה פעילה בועדה של שינוי אורחות חיים בקיבוץ.

יחד עם כל העשייה הרבה שלה ושל צביקי, המשיכו לאמץ ילדים ואולפניסטים לאורך השנים ורבים מהם שומרים קשר עם המשפחה עד היום. את אופיר, שהגיע אליהם ב 1994, אימצו לליבם ומשפחתם כבן חמישי לכל דבר.

בשנת 2000 סיימה את לימודיה לתואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, במקביל לניהול המחלקה כשהיא כבר סבתא לנכדה ראשונה.

כל חמשת ילדיה נישאו וילדו 17 נכדים שהסבו לה אושר רב וגאווה אין סופית.

ב 2007, עם פרישתה מעבודה בבית החולים, התנדבה חדוה לעבוד במרפאת הקיבוץ ולעזור בכל שניתן, תרומתה הייתה מורגשת עד יומה האחרון.

חדוה אהבה ללכת לפגוש חברות במועדון הקיבוץ, "הותיכאן", וללמוד שם מלאכות שונות ולשמוע על הקורה בקיבוץ. היצירות שלה מקשטות את הבתים שלה ושל הילדים.

לפני כשנה וחצי אסון נוסף נפל על המשפחה כשחגי בנה איבד את אשתו ואבל כבד נפל שוב על כל המשפחה המורחבת, גם אז ידעה חדוה לקום ולאסוף את כולם ולהחזירם לשגרה.

חדוה שעברה בחייה כל כך הרבה טלטלות וקשיים ועמדה איתנה מולם, לא יכלה עוד אל מול דלקת שאיתה היא התמודדה. היא הלכה מאיתנו אתמול והשאירה אותנו המומים וכואבים.

נזכור אותה תמיד בימיה הטובים, בחוסן הנפשי שלה ובנתינתה האין סופית.

יהי זכרה ברוך