דפי הנצחה

רבקה דובי - 1901 - 1978

רבקה נולדה בשנת 1901 בעיר בוברויסק, שהייתה אז עיר מחוז ברוסיה הצארית. באותה תקופה חיו בה כ-70 אלף יהודים.

הוריה של רבקה עסקו במסחר, היה להם עסק גדול של מכולת בסיטונות.

הבית היה אמיד ואדוק. והמשפחה חיה חיי רווחה וגם חיים של רחבות לב.

אחד מזיכרונות הילדות הנעימים של רבקה, היה אותו סיפור, שהייתה חוזרת עליו מדי פעם - איך שאמה הייתה מתחילה את ההכנות לקראת שבת, בימי רביעי וחמישי, בהם הייתה מכינה חבילות שהכילו מצרכי מזון המתאימים לסעודות שבת. עיסוקה של רבקה בכל יום שישי, היה לחלק את חבילות המזון הללו בין הבתים של נצרכי העיר לפי מצוות האם.

למרות אדיקותם של ההורים, הם לא מנעו מילדיהם לקבל יחד עם לימודי קודש, גם השכלה כללית רחבה, ואחדים מבני המשפחה נשלחו גם לערים יותר גדולות ללימודים אוניבסיטאיים, ורק לתקופת החופשה הגיעו הביתה.

לכל החיים האידאליים הללו בא סוף עם פרוץ המהפכה וניצחון הבולשביקים, ההורים ירדו מנכסיהם, רכושם הוחרם על ידי השילטונות, בבית סערו הויכוחים הרעיוניים של התקופה. בני המשפחה רובם נסחפו בזרם הכללי של רעיונות המהפכה והצטרפו למפלגה הקומוניסטית.

רבקה שרק עכשיו גמרה את לימודיה בבית הספר התיכון, ולא חסר הרבה שגם היא תיפול תחת השפעת רוב בני המשפחה. רק הודות לאחת האחיות שלה, רחל, שהייתה פעילה באגודת נוער ציונית הצליחה רבקה להשתחרר מאותו שכרון מהפכני שכבש אז את רוב הנוער היהודי ברוסיה.

בהשפעתה של רחל הצטרפה רבקה לחלוץ ולפני עלותה לארץ ישראל עוד הספיקה לגמור קורס של גננות ברוסיה.

בשנת 1922 הצליחה לעזוב את רוסיה באופן בלתי לגלי ואחרי טלטולים שונים בכמה ערים בפולין, הגיעה ארצה בסוף שנת 1922.

בתחילה הצטרפה לאחותה רחל בדגניה ב', אבל החיים בקבוצה הקטנה לא היו לפי רוחה ואחרי זמן קצר היא עוזבת את דגניה ומגיעה לכביש עפולה-נצרת שם היא מתקבלת ל"חבורת העמק", שהתארגנה באותם הימים על ידי פועלי הכביש במטרה להקים התיישבות חקלאית בעמק יזרעאל.

כאשר הרוב בחבורת העמק החליט אחרי הפילוג בגדוד העבודה, להצטרף לאותו חלק של חברים שנשארו בעין חרוד, מצטרפת גם רבקה אליהם ומאז שנת 1923 היא הייתה עד יומה האחרון בעין חרוד.

הייתה לה לרבקה רגישות רבה כלפי הפגמים בחיי החברה שלנו לא מעטים החברים ובמיוחד החברות, אשר בשעות של צרה ומצוקה הגיעו אליה להשיח את מצוקתם. ותמיד יצאו ממנה מעודדים, כי אצלה מצאו אוזן קשבת, ולב פתוח וער למצוקת האחרים.

התמסרה לבני משפחתה, ילדיה ונכדיה והם החזירו לה אהבה.

בערוב ימיה חלתה במחלה ממאירה וממנה לא קמה.

יהי זכרה ברוך